Pages

Tuesday, June 11, 2013

המצרי אשר עבד כמורה לעברית בבית ספר חרדי לבנים

שורשי החינוך מרים - אך הפרי מתוק.
- אריסטו

כן, זה אמיתי. היה דבר כזה לא מזמן. מצרי שאינו יהודי לימד עברית. לא סתם עברית אלא עברית בבית ספר יהודי, לא סתם יהודי אלא גם חרידי: בית ספר וואלי תורה בלוס אנגילוס. לרוב הצער זה לא נמשך יותר משבועיים, אפילו פחות. העובדים האסייתים בעלי האנגלית הלא כל כך רהוטה במשרד ההגירה האמריקאי מחלקת אישורי עבודה לא ראו בזה דבר כל כך חשוב ובגלל סיבוכים בירוקרטיים המורה מהסיפור היה חייב להתפטר. אך מה שהיה בכיתה 9 בקומה השנייה בבניין 12517 ברחוב צ'נדלר היה דבר 
שלא מעכשיו ולא מכאן אשר גבר על גבולות לאום, דת, מקום וזמן. שילוב אבסורדי בין חוטי פנטזיה למירקם המציאות. באמת אבסורדי וחסר שורשים ברציונאל האנושי הנוכחי. היה רגע מקרי נצחי שיישאר באגדה האשית של כל אלה שהיו מעורבים בו, ועוד יהיה כניצוץ זעום בקור של כאוס גלקסית.

ביום הראשון ועד הרגע האחרון לפני צילצול פעמון ההתחלה לא היה יאומן שזה באמת קורה. הרגיש המורה הקהירי שחוויתו דאז שייכת יותר לעולמה של פנטזיה יהודית או פיקציה ספרותית. רגע שיכול להיות עתיק יומין וגם עתידני גמור אך רחוק רחוק מידיהן של מציאויות פוטנציאליות. כבר 7 שנים לא היה המורה באף בית ספר מאז שגמר עצמו לימודי תיכון. פיתאום קפצו לו מול העינים את כל מיני תמונות מילדותו, אכן הכל השתנה שעכשיו נראים הזיכרונות האלה כאילו של מישהו אחר ללא ריליוונטיות לבן האדם הזה, הוא לא זיהה את עצמו בתמונות האלה. הוא חיפש עוד במחסן הזיכרונות אבל לשוו, הוא סתם לא שמה. ישנן בזיכרונו הרבה תמונות אבל אינו מרגיש שום קשר. האם ייתכן שהוא כל כך התרחק מהעבר? שהעבר הוא מי שהתרחק ממנו? או שהאקזוטיות של הרגע גברה על העבר כמו אשר גברה על העתיד? הרי שאלות מוזרות ברגע מוזר. כמה מתסיס וכמה מסיח דעת. היכן היה לפני? ואיכה הוא כאן? השאלות האלה כמעט הוסרו אותו מהמציאות הנוכחית אבל מהר תפס בחוטים עוד פעם.

עומד היה המורה שמה ליד שולחנו ועיניו מביטות בשקט על הדלת הלבנה הגדולה של הכיתה. דמומים דמומים עברו השניות בהמתנת המורה הצעיר לסטודנטים הראשונים שלו. לאט לאט קולות רגליהם של הסטודנטים התחילו לעלות ולהתקרב  בהמהום אשר בדרך כלל מלווה ציבור נערים. הרעש התרומם כשהתקרבו לכיתה, הדלת נפתחה והנערים התחילו לפרוץ אל החדר עם חולצותיהם הלבנות וכיפותיהם הכחולות והעבות. קבוצות קטנות התחילו להיכנס אחת אחרי השנית כאשר דנים ומתווכחים בקולות נלהבים על כדור סל. רצה המורה להודיע על נוכחותו:
- שלום.
אמר להם המורה הצעיר החדש. ירד ההמהום והפך הנערים את עיניהם לדובר המיסטורי שנראה קיצת מוזר  עם שערו הלא מסורק ללא כיפה וזקן אנרכיסטית.
- שלום.
ענו הסטודנטים והתחילו להתפשט בחדר והתיישבו אחד אחד שולחנו. אחרי שנגמר הבלגן. המורה היה חייב להתחיל ולדבר, בשל שזו דווקא העבודה של מורים: לדבר. איך דבר כזה יכול להיות די קל ובאותו זמן נורא קשה?  האם יכול הוא להגיד מאיפה הוא? ומה אם הם שאלו אותו, אז מה הוא יגיד? האם זה מפריע להם שאין לו כיפה? על בטוח שכבר חושבים האם הוא יהודי או לא. עוד סימני שאלה בלי תגובות. כדאי לו שיפסיק לחשוב ושיתחיל לדבר, בשל שזו דווקא העבודה של מורים: לדבר.

- אני חוסין המורה החדש לעברית, לצערנו המורה הקודם היה חייב לטוס חזרה לתל אביב בגלל מצב חירום אישי. אנו נמשיך ביחד בשיעורים שלכם. שאלות?
סרק המורה בעיניו את החדר כדי לחפש ידים מורמים. לא היה שום ואז המשיך:
- נו, שיעור היום..
- האם מיסטר אילי יחזור?
שאל בדאגה אחד מיושבי הפינות. חשב המורה לעצמו שזה סימן לא טוב, הם כבר לא אוהבים אותו וממתינים לחזרת המורה הקודם.
- דווקא שאין לי מידע על זה כרגע אז אני לא יכול לענות על השאלה הזאת. אני תכף אודיע לכם כאשר תהיה האינפורמציה הזאת זמינה.
פתאום נאנחו רוב הסטודנטים והתחילו להביט אחד אל השני בשביעות רצון. המורה הצעיר התבלבל. הוא לא הבין מה קורה.
- מה?
- האמת שאנחנו לא כל כך אהבנו מסיטר אילי.
התעניין המורה ושאל:
- למה?
- הוא לא היה מסביר מספיק.
- כן, גם הוא תמיד דיבר עברית והסביר את כל השיעורים בעברית. היינו מאוד מעריכים אותו אם היה משתמש בקצת יותר אנגלית.
- אך אין זה דבר רע מנחם. זה טוב שזה ילמד אתנו יותר עברית.
- רק אתה חושב את זה פיני בשביל שאתה ישראלי. אנחנו עדיין לא מבינים עברית כל כך.
- גם אני ישראלי וגם אני לא כל כך מבין עברית.
- מה פתאום! אתה לא ישראלי בכלל. אתה נולדת פה וההורים שלך נולדו באיראן!
- איזו חוצפה! מה יש לך עם ההורים שלי יוסי?
הרעש עלה והתגבר והמילים סתם נהפכו לקולות פרימיטיבים חסרי משמעות. חשש המורה הצעיר שרעש הבלגן יגיע לאוזניה של המנהלת נעמי ורצה להפשיט שליטתו על המצב אחת ולתמיד
- שקט!
אמר המורה הצעיר ברמת קול מחושבת כדי שלא תיחשב לצעקה וגם כדי להישמע באוזני הילדים אשר כמעט נהיו למשפחת קופים נסערים.
- אני לא רוצה לשמוע אף מילה על מה שקרה לפניי, אך אני אשמח לדבר על מה שיקרה. אני אוהב לשמוע מה אתם מצפים ממני כמורה לעברית.
דנו המורה והסטודנטים שלו על השיעורים ועל הצרכים של הסטודנטים. כולם נסחפו אל חוץ מרצף הזמן והמקום אל העולם הקלאסי של שיעור עברית בבית ספר יהודי. עבר שמה זמן של הרמוניה, שבו נעלם את כל העולם מחוץ לחדר הזה. כלום לא התקיים מעבר לקירות, לא יהודים, לא ערבים ולא סימני שאלה. הוא נהיה סתם למורה והם נהיו סתם לסטודנטים שלו וכלום אחר לא התקיים.

אירוע אקראי כזה שאין לו שום משמעות ספציפית לא היה יכול לקרות אלא במקום אחד בלבד וזה אמריקה. המקום אשר מאחד את כל האנשים מכל מקום בעולם סביב הדולר הירוק והאדיר. מאוד מבאס שאנשים רק מתאחדים בשביל כסף. אך עדיין, שום דבר התקיים מעבר לקירות, לא אמריקה, לא דולר, כלום מלבד 
מורה והסטודנטים שלו ועברית.



1 comment:

  1. מאוד התרשמתי. העברית שלך נורא יפה.
    לא יודעת איך הגעתי לבלוג שלך אבל כדאי שהסיפור שלך יתפרסם בארץ

    ReplyDelete